"אסור לדבר על זה"

אני ממליצה על הספר "אסור לדבר על זה" . "אסור לדבר על זה" הוא ספר בסגנון הפנטזיה.  למרות שזהו ספר פנטזיה הסיפור אמיתי , הדמויות ואפילו הפרטים הקטנים. נעמי שי כתבה את ספר זה בהשראת ספור חייה של אחותה. הדמות שאהבתי ביותר בספר היא בתיה, אחותה של רותי. ישנו חיבור ביני ובין בתיה . בתיה היא זו שמקריאה לפעמים סיפורים לאחותה היותר קטנה ולפעמים אני גם עושה זאת לאחותי הקטנה, רותי ובתיה מספרות המון זו לזו ולא מתביישות , הן כמו חברות טובות. גם ביני ובין אחותי הקטנה יש חיבור טוב מאוד. התקופה בה התרחש הסיפור היא תקופה היסטורית הזכורה לכולם מלחמת העולם השנייה (השואה). אהבתי בספר את הסוד והמתח שבו דוגמא מן הספר :" דודי אמרתי בהתרגשות, תשמע משהו נורא מוזר: ביום ראשון לפני יומיים, כשחזרתי מבית הספר, בתיה כבר הייתה בבית.לא יודעת למה. הדלת של החדר שלנו הייתה סגורה והיא הייתה בפנים. אני לא ידעתי, אז נכנסתי. על השולחן היה איזה אלבום תמונות שבחיים לא ראיתי. כשבתיה שמעה אותי היא תכף החביאה אותו בתא שלה בארון, וראיתי גם שהיא בכתה." לא אהבתי בספר את כך שכל הזמן מזכירה הסופרת שדודי ומירה הרבה יותר גדולים מרותי. דוגמא מהספר :"מירה צעקה אליי בחזרה לא אכפת לי בכלל ! מי צריך להיות חברה שלך בכלל תינוקת טיפשה?" ולאחר מכן רותי עונה שהיא אולי יותר קטנה אבל לא תינוקת. הגיל חוזר הרבה מאוד פעמים בספר. הספר מזכיר לי את ספרי מתח ובלשות אך גם ספרים בסגנון השואה, ספרים עצובים. ספר נוסף שאני מכירה של הסופרת נעמי שי הוא משה הגואל המדבר על סיפורי הפסח.
לסיום: אני ממליצה לכם לקרוא את הספר "אסור לדבר על זה: כי הוא ספר מותח מאוד ועושה טעם לעוד. זהו ספר המסביר על השואה ומעשיר את הידע. הוא מסביר איך ביום אחד כל כך יפה ונעים נהפך ליום שמשנה את החיים. ישנו מסר שהסיפור מנסה להעביר והוא מה שמנסים להסתיר - תמיד מתגלה בסוף, ולכן עדיף לומר את האמת מההתחלה.

יהלי כהן ה'3

סוף