יום שבת, 28 באפריל 2012

לא בוכים בעין אחת נויה כרמלי ה'3


לא בוכים בעין אחת
הנקודות שאליהן ארצה להתייחס הן: אמינות הסיפור והדמויות, דמויות שאהבתי בסיפור, התקופה בה מתרחש הסיפור, מה שאהבתי בסיפור ומה שלא אהבתי בסיפור, ספרים אחרים של הסופרת שכתבה ספר זה.
בחרתי להמליץ על הספר לא בוכים בעין אחת לאור הנקודות הבאות:
הסיפור הוא לא סיפור פנטזיה, אלא הוא סיפור אמיתי שקרה באמת לרעיה בלטמן. היא מספרת את סיפורה האישי כמורה שלא הצליחה במשימתה- לקרב את רבקה אליה וכך יתקרבו אל רבקה גם הילדים. דמותה של המורה אמינה, היא מרגישה רגשות, ומתנהגת כמו השאר. גם היא בהתחלה חושבת שלרבקה יש ריח של נפט, כלומר אפשר להגיד שהיא לא מסיפור פנטזיה או שהיא דמות לא אמינה. דמותה של רבקה אמיתית אך מושפעת לרעה מסבתה. לאחר שאביה אלי נפטר, סבתה של רבקה מגדלת אותה. רבקה היא ילדה מסכנה שסבתא שלה מאוד מפחדת מחיידקים, כינים, חיידקים של בעלי חיים, והיא מפחדת שרבקה תלך עם בגדים קצרים בקיץ. סבתא של רבקה היא  דמות קיצונית. היא מפחדת מאוד מחיידקים, כינים בעלי חיים ושרבקה תלך עם בגדים קצרים. היא שומרת על רבקה ומנסה להגן עליה מכל הדברים הללו. אין הרבה אנשים, שחוששים בצורה כל כך קיצונית מחיידקים, וממה שהם עושים.
אהבתי את הדמות של רבקה בגלל שרבקה עם כל הנפט, והבגדים העבים היא ילדה מסכנה מאוד. אבא שלה נפטר, לסבתא שלה יש כוונות טובות, אבל היא לא חושבת מה זה עושה לרבקה. אני חושבת שרבקה היא ילדה ששומרת דברים בבטן ואני התחברתי לדמות שלה בגלל שגם אני הרבה פעמם שומרת דברים בבטן.התכונות שיש לרבקה: חכמה, ביישנית מאוד, היתה לה שמחת חיים לפני שאביה נפטר. רבקה היא ילדה שמנודה מהחברה בגלל ריחה ובגלל תלבושתה. אני חושבת שהילדים אפילו לא ניסו להכיר את רבקה האמיתית, הם שפטו אותה ישר, הם יכלו להחזיר לה את שמחת החיים שהייתה לה.
התקופה שבה מתרחש הספר היא תקופה מודרנית. בתקופה זאת סגנון החיים דומה מאוד לסגנון החיים כיום. גם כיום, וגם בתקופה המתרחשת בספר יש חנויות, מכוניות, שכונות ועוד...
מה שאהבתי בספר זה שהמורה מנסה להוכיח שהיא תצליח לקרב את רבקה אליה וכך גם אל שאר הילדים.  היא ניסתה אך לא הצליחה, היא נסחפה עם הילדים. רבקה וסבתא שלה נשארו לה כפצע בלב, והיא האשימה את עצמה, שרבקה וסבתה עברו דירה. אני הייתי במתח מהדמות שלה, ומהתרגשותה  כלומר מסערת הרגשות. האם היא הולכת לביתם של רבקה וסבתה לבקר אותם?, או לא?.
מה שלא אהבתי זה שלאה  (המורה הישנה של התלמידים החדשים) אמרה למורה החדשה שאין לה סיכוי לקרב את רבקה אליה ואל החברים. לאה סיפרה לה על הבחילה כשמריחים את השיער של רבקה. ומאותו רגע לאה הורידה למורה החדשה את המרץ, לעשות את מה שרצתה.
חוץ מהספר לא בוכים בעין אחת, יצאו לאור שלושים וחמישה ספרים שלה. דוגמאות לספרים:
מי ראה את אבא של קרולה, מוכרחים להתבגר, הבית עם שעון האותיות, הסוד, החרב והפרח, משפחת ירון ועוד. לא כדאי לשמור בבטן כי זה גורם לפצע בלב ובסוף זה עלול להתפוצץ. הסקתי זאת על ידי זה שהמורה אגרה ואגרה את מה שקרה עם רבקה בלבה, ואז רבקה ודבורה הופיעו לה כסיוט עד שהיא לא כתבה עליהם ספר.  
מקווה שהתעניינתם ושנהניתם לקרוא את ההמלצה שלי.
סוף
מגישה: נויה כרמלי כיתה ה'3

יום שישי, 27 באפריל 2012

האי ברחוב הציפורים - המלצה של יהונתן סקל


כשקראתי את הספר הגעתי למסקנה שזה אחד הספרים היפים בעולם על השואה כי אורי אורלב מתאר את הגטו כאילו  הוא היה שם ונתן לי תחושה שגם אני הייתי שם. הספר מותח מאוד וקשה להניח אותו. הוא  יוצר אמון רב של הקורא והזדהות רבה עם הדמויות. הספר מעורר בנו שאלה קשה: איך אנחנו היינו מתמודדים במצבים כאלה? 
הדמות שהתחברתי אליה היא אלכס כי לילד קשה מאוד למצוא חברה, אוכל ועיסוק בבית הרוס ובפחד מתמיד. אני למשל לא הייתי יכול לשרוד כך  כמו שאלכס חי. אני מצדיע לילדים שהיו כמו אלכס.
מידע על הספר: הספר האי ברחוב הציפורים שייך לז'אנר של ספרי שואה. תרגמו  אותו ל-16 שפות שונות. אורי אורלב כתב ספרים נוספים בנושא השואה כמו רוץ ילד רוץ.
יהונתן סקל - ה'3

ילדי בית הזכוכית - המלצה של מיה נדל



ההמלצה שלי היא על הספר "ילדי בית הזכוכית " של יעל פורמן באיוריו של ינון זינגר .  
כשראיתי את הספר מיד הסתקרנתי כי העטיפה שלו מאוד מושכת ומיוחדת .
על הספר מצוירות שתי ילדות רגילות בבגדי ים והשלישית היא חצי ילדה חצי דג .
הציור החזיר אותי לסיפור מוכר ואהוב מילדותי ,הסיפור "בת הים הקטנה" בכיכובה של אריאל שגם הייתה חצי אדם וחצי דג .
כשראיתי את הציור מאוד רציתי לדעת מה קורה בסיפור. התוכן מסקרן ומושך מאוד, העלילה מותחת מאוד וכשקראתי רציתי לדעת איך תיפתר הבעיה של בני המים, ומה יקרה בסוף הספר .
הסיפור כתוב בשפה רגילה, כאילו שקרה בימינו ואולי אפילו בשכונה לידינו, הוא לא מסובך להבנה ואפשר לקרוא אותו בקלות .
* הדמויות המרכזיות בסיפור הן שתי בנות :
1) שקדי- שמאוהבת באסף, והמשפחה שלה שמעורבת במאבק בני – המים יודעת להבין את שפת הסמנים .
2) כילה בת המים- שאוהבת לצייר והיא גם חברתה הטובה של שקדי שמתקשרת איתה בשפת הסימנים.
שתי הדמויות מקסימות וקל להזדהות איתן למרות שאני באופן אישי אהבתי כמובן את הגיבורה שעוזרת לחברתה, –שקדי .
 הספר כולו מלווה בציורים מקסימים ומרשימים למרות היותם מצוירים בשחור לבן, אולי כדי להשאיר לנו את האפשרות לדמיין כול תמונה ואת צבעיה, או אולי כדי להדגיש את ההבדל ביו הכריכה לבין הסיפור עצמו .
 אני מאוד ממליצה על הספר כי, לא רק שהוא מעניין, והסיפור בו מיוחד, ובעל סוף טוב, אלא, שהתוכן, הבעיות בו והדמויות הם מאוד עכשוויים ואפשר ללמוד מהם על החיים, המאבקים והבעיות בין בני – אדם בכלל:  רדיפה אחרי בצע כסף, הפגנות, פוליטיקה וחקיקת חוקים, יחסים בין חברים וקבלת השונה !

מיה נדל ה'3 




האי ברחוב הציפורים - המלצה של מיכה ארבוב

הסיפור הוא סיפור אמיתי שקרה לילד ולמשפחתו הוא מסופר בגוף ראשון בזמן הווה.
אני מאמינה שמה שכתוב בספר קרה באמת, כי מי שמספר את הספר מספר מכל הלב על חוויה שחווה בעצמו בזמן השואה וגם משתף אותנו ברגשותיו בהרגשותיו ועוד...
הז'אנר של הספר (סוגה ספרותית) הוא ספר היסטורי המספר על תקופה משמעותית של העם היהודי.
המקום הוא מלחמת העולם השנייה באירופה בתקופת השואה, בגטו......
יש 7 דמויות עיקריות בסיפור והן:
אלכס- הילד שמספר את הסיפור "הגיבור".
ברוך הזקן- החבר הכי טוב של אביו של אלכס וגם שומר על אלכס במחסן החבלים.
אביו של אלכס-האיש שנלקח בידי בנאצים ומי שלימד את אלכס איך לירות באקדח.
סטשיה- הילדה שבה אלכס התאהב .
פרדי-  יהודי שהלך להילחם במרד.
הנריק- יהודי  שהלך להילחם במרד נפצע קשות בכתפו ועזר לאלכס להמשיך לשרוד בכך שנתן לו כסף לקנות דברי מאכל.
אדון בולק- המלווה של חבורת יהודים שעוזר לאלכס לשרוד בשואה.
   הסיפור מתחבר לעולם האישי שלי בכך שילד מספר את הסיפור הזה ומשתמש במילים המובנות לי ולא במילים גבוהות וקשות להבנתי הוא מספר על חוויה שעבר, אמנם חוויה לא נעימה וקשה אבל עדיין מספר אותה ילד ואני יכולה להבין מה הרגיש באותו הזמן.
   אהבתי את הספר כי אני מאוד מתחברת לסיפורים שהם ממקור עצוב וקשה והסוף טוב ומרגש או לסיפורים בלי סוף בכלל שאפשר להמשיך אותם לפי רצונך האישי והמחשבות שספר זה מעורר בלב מרגש אותי.
   אני ממליצה על הספר האי ברחוב הציפורים כי הוא ספר עם עלילה מעניינת סוף טוב וגם הוא ספר מרגש שמראה את הרגשתו של ילד ואת דרכי ההתמודדות הקשים שלו לבדו במקום מסתור מבודד ממשפחתו ומחבריו ויש לו מחסור במזון בשתיה ובכלים להם נחוץ כדי לשרוד.
  אם אתם רוצים לדעת מה קרה בסוף עם אלכס שרד או לא פגש את משפחתו או לא ...אז תקראו את הספר האי ברחוב הציפורים ותגלו מה קרה בסוף...

מיכה ארבוב ה'3







יום רביעי, 25 באפריל 2012

אני ממליצה לקרוא את הספר לא בוכים בעין אחת.
הסיפור הוא אמין, בזמן שקראתי את הספר הרגשתי כאילו זה קורה או קרה באמת.
הסיפור אמין כי הוא מספר על משהו שהוא מציאותי, כלומר על משהו שיכול לקרות לכולם כמו יחס הילדים אל השונה.
הסיפור מסופר בבית הספר שבו מלמדת המורה החדשה ובביתה.
הדמויות הן אמינות כי מסופר על התחושות והרגשות שלהן. למשל ישנה ילדה, ששמה רבקה, שהיא שונה מכולם, סבתה שהיא מגדלת אותה מכיוון שהוריה מתו מלבישה אותה חם גם בקיץ, לא מרשה לה להשתתף בפעילויות מתוך דאגה שתחלה או שיקרה לה משהו במהלך הפעילות והיא גם חופפת לה את הראש בנפט כדי שלא יהיו לה כינים וגם מסבנת אותה בנפט ולכן יש לה ריח של נפט וכל הילדים צוחקים עליה ועל סבתה כל הזמן. במהלך הסיפור היא כל הזמן עצובה והיא נמצאת בדיכאון עמוק.

יום שלישי, 24 באפריל 2012

אסור לדבר על זה - עומר שפירא


אסור לדבר על זה / נעמי שי

הספר שעליו אני ממליצה הוא : "אסור לדבר על זה" ,שכתבה נעמי שי ,ואיירה איה גורדון-נוי . 
הז'אנר של ספר זה הוא : סיפורי שואה .


ספר זה מספר על ילדה בת שש ששמה רותי . רותי גרה בחיפה עם ההורים שלה ועם אחותה הגדולה בתיה.  ביום שבת אחד באו לרותי ולמשפחתה אורחים : מירה וההורים שלה . מירה הייתה החברה הכי טובה של רותי בנוסף לדודי . מירה ורותי יצאו לחצר, רותי קפצה מהנדנדה . מירה נפלה ונחבלה בגב . המכה הייתה חזקה , למירה כאב גם מהמכה וגם מהעלבון אבל יותר מהעלבון . מירה ממש כעסה , היא התחילה לרוץ אחרי רותי כדי לתפוס אותה ולהחזיר לה על מה שעשתה . רותי מיהרה לברוח . מירה התעצבנה ואמרה שבכלל לא אכפת לה אז רותי הגיבה שהיא תספר הכל לבתיה ושהיא כבר תטפל בה אך מירה לא הפסיקה ואמרה: " שתדעי לך שבתיה בכלל לא אחותך" . רותי לא האמינה לה וישר הלכה לשאול את אמה . אמא של רותי אמרה לה שזה נכון ושבתיה מאומצת אבל אסור לדבר על זה עם בתיה ועם כל אחד אחר . כמה ימים לאחר מכן דודי בא אל רותי. היא הייתה מאוד סקרנית בקשר לעניין ורצתה לדעת עוד פרטים אז היא שאלה את דודי מה הוא יודע . דודי ידע את אותו המידע אך גם הוא התעניין ושמח שעכשיו יש את רותי ושביחד הם יוכלו לדבר על זה .אם אתם רוצים לדעת מה דודי ורותי גילו  תצטרכו לקרוא את הספר !!!
התקופה בה מתרחש הסיפור היא כמה שנים לאחר קום מדינת ישראל אך בסיפור עצמו גם מסופר על המקרה שקרה לבתיה בשואה .
הספר מבוסס על סיפור חייה של אחותה של נעמי שי. אהבתי בספר שכל הדמויות כנות ותמיד מספרות את האמת גם אם היא קשה כמו שאמא של רותי לא הכחישה את שבתיה היא ילדה מאומצת.
ספר זה מזכיר לי את הספר העדי של עדי מפני ששניהם קשורים לשואה.

אהבתי מאוד את הספר ואני ממליצה לכם לקרוא אותו !!!
מגישה : עומר שפירא ה'3

יום שני, 23 באפריל 2012

ילדי בית הזכוכית - אור חמו


ברצוני להמליץ על הספר ילדי בית הזכוכית, אשר נכתב ע"י הסופרת יעל פורמן.
הספר הוא מסוג מדע בדיוני.
בספר מסופר על ילדה בשם שקדי, ילדה בת תשע, שביתה הוא בית מיוחד במינו – כולו אקוואריום אחד גדול. קירות הבית חלולים ועשויים מזכוכית. בתוך הקירות חיים "בני מים", שהם שילוב של אדם ודג.
החברה הכי טובה של שקדי היא כיילה, בת מים , שהיא בת גילה של שקדי. בין השתיים יש מערכת יחסים קרובה במיוחד.
אהבתי והתחברתי מאוד למערכת היחסים שבין שתי החברות הטובות , שמשחקות ביחד, שוחות ביחד, מציירות ציורים אחת לשניה  ובלילה גם ישנות זו לצד זו.
תיירים רבים באים לראות את בית האקוואריום ואת בני המים שחיים בתוכו.
אבל אז לפתע, מגיעה קבוצת אנשים שטוענת שצריך לשחרר את בני המים לחופשי. שקדי חוששת מאוד שייקחו ממנה את החברה הכי טובה שלה. לאט לאט מתגלה שבעצם המאבק הוא לא נגד משפחתה של שקדי אלא נגד כל בני האדם שמגדלים בני מים.
בסיפור על בני המים יש מאבק בין אלה שרוצים להחזיק בני מים בבית, מטפלים בהם , דואגים להם ונקשרים אליהם רגשית, לבין אלו שמתנגדים לכך וחושבים  שצריך לשחרר את בני המים ולתת להם לחיות חיים חופשיים. יש גם כאלה שמגדלים אותם בתנאים קשים.
הספר גרם לי למחשבות רבות, מצד אחד התחברתי מאוד לקשר החזק שבין שקדי לכיילה ולחברות ביניהן וחשבתי שלכיילה מאוד טוב לחיות עם שקדי ולא רציתי שייאלצו אותן להיפרד, מצד שני, יש בני מים שסובלים ושלא מגדלים אותם בצורה טובה ומגיע להם לחיות במקום טוב יותר.
היה לי מאוד קשה להחליט איזה צד הוא הצודק, במיוחד כשראיתי עד כמה קשה להן להיפרד אחת מהשנייה ושכיילה בעצמה רוצה להשאר לגור שם.
בהתחלה המפגינים נראו לי אנשים רעים, אבל אחר כך הבנתי שבעצם הם מתנגדים לאחזקת בני המים בתנאים לא אנושיים ושבעצם מגיע להם להיות חופשיים.
הסיפור הוא גם שמח וגם עצוב. הקשר בין הבנות מיוחד ומשמח מאוד,היה לי עצוב מאוד כשהחברות נאלצו להיפרד למרות שהבנתי בסוף שזה הדבר הכי טוב שצריך לעשות, כי אז כיילה לא תהיה כלואה כמו דג.
הדמויות המרכזיות הן שקדי וכיילה. דמויות נוספות הן  בני משפחתה של שקדי, חבריה לכיתה ובני המים הנוספים שחיים עם כיילה.
אהבתי מאוד את הספר בגלל שהוא שונה ומיוחד מאוד. הוא מצד אחד בדיוני, אבל מצד שני, למרות שהוא בידיוני  הוא מאוד אמין. התחברתי לדמויות וכשקראתי אותו שכחתי בכלל שהוא בדיוני.
אהבתי בסיפור , את זה שהוא יצר אצלי מחשבות והתלבטות אם איזה צד אני מסכים, עם זה שחושב שצריך לשחרר את בני המים, או אם זה שרוצה שכיילה ושקדי ישארו ביחד.
לסיום, אני מאוד נהניתי מהספר, הספר הוא מאוד מיוחד בזה שהוא מצד אחד בדיוני ומצד שני מאוד מתחברים לדמויות כאילו הן אמיתיות. אני מאוד ממליץ לקרוא אותו.
אור חמו ה' 3